<h1>הרוקח סימן שע"ב</h1>
<h2>דף סו:</h2>
מקוה צריך מ' סאין לטבול בו. מקו"ה בגי' מ' סאן, מי השילוח הולכים לאט לא"ט סאין. ותנן בפ' א' דמקואות למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין ומטבילין למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא, פי' ואין צריכין מ' סאה כמקוה. תניא מעין שמימיו מועטין וריבה עליהן והרחיבן מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחילתו, פי' הרחיבו שעשה בריכה גדולה וממלאה זוחלין מקומות שלא היו זוחלין מתחילה אין מטהרין אלא באשבורן כמקוה וצריך מ' סאה ובמקום שמהלך מתחילה מטהר בזוחלין.
בפ' ב' דמקוואות הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ספק יש בו מ' סאה או לאו לעולם הוא בפסולו עד שיוודע שטבל ומייתי לה בפ' בכל מערבין (דף ל"ה). כשמנקין המקוה וחוטטין אותו ומוציאין כל המים לחוץ אם נפל מן הכלי מים שאובין למקוה פסלוהו כדמשמע לחכמים בין בתחילה בין בסוף שיעורו בג' לוגין, אלא טוב שינקבו הכלי שמוציאין המים שיתבטל מתורת כלי כמו בשחיטת חולין בפ' כל הבשר (דף ק"ז) בזוע דוולא. במקוה חסר פוסלין ג' לוגין מים שאובין. בפרק ב' דמקוואות המסנק את הטיט לצדדין וכו' ממנו ג' לוגין שאובין פסול. תניא הטביל הסגוס וזבו ממנו ג' לוגין למקוה כשר עקרו מתוכו פסול, פי' סחט בידים ממנו. המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים וכן הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים ומים צפין על גביו לרבי יהושע ישבר, פי' לרבי יהושע רביעי' מים שאובין אין פוסלין כלל ושאיבה בהמשכה טהורה הילכך ישבר או יכפה הכלי ולא יערה בידים הכלים כל זה במקוה חסר, אבל במקוה שלם לא דתני' שני גממיות מקוה שיש בו מ' סאה וירדו שניהם וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא כיצד עושה עודהו ראשו במים אחר ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהר. מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט לרבי יהושע מטבילין בטיט כשהמים צפין עליו. תניא טיט היוצא במשפך, ומודה ר' יהושע אם המים מצד אחד אע"פ שעולה למ' סאה אין מטבילין בטיט.
בפ' ג'. רבי יוסי אומר שתי מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשירין מפני שלא נקרא עליהן שם פסול, אבל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו ג' לוגין ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עליו שם פסול. בור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא פסול עד שיצא ממנו מלואו ועוד, היינו מים שהיו בבור ומעט יותר, או עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים עד שיפקוק החצר שלא יתערבו מי החצר לבור כיון שירדו מימי החצר לבור ופתחו מ' סאה וחוזרין מי הבור ופוסלין אותו. תניא מ' בריכות של מ' סאה זו על גב זו ונפלו שלשה לוגין לעליונה ונפסקו ובאו לתחתונה כשירין שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין. ב' מקוואות של כ' סאין זה בצד זה ונפלו ג' לוגין בתוך אחד ונפסקו ובא לחבירו כשר, ר' יוסי אומר ניטלה מחיצה פסול. מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין המקוה כשר מכלי אחד משנים ושלשה מצטרפין כדאמרי' (בתרומה) [בתמורה] אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים. בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים מכלי אחד מב' וג' מצטרפין בזמן שהתחיל השני לשפוך עד שלא הפסיק הראשון אבל מד' אין מצטרפין. ואמרי' בפ' ג' דברכות (דף כ"ב) ט' קבין מטהרין בשפיכה עליו ולא שיבא בהם בהמים. תניא בא ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור ראשו ולא רובו טמא.
בפ' ד'. המניח כלים תחת הצינור פוסלין את המקוה אחד השוכח ואחד המניח כדאיתא בפרק א' דשבת. המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה פי' כמו שפה סביב פוסלת דהוי מים שאובין, ואם לאו אינה פוסלת. ואם להדיחה מלכלוכה אפי' יש לה לבזבז אינה פוסלת. תניא להדיא שלמו מ' סאה טובל בהם. החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא, מאחר שחטט עד שלא קבעו ועשה גומא לקבל צרורות פסול. היו צרורות מתחלחלים לתוכו פוסלים את המקוה אעפ"י שצרורות בגומא, אבל ירד לתוכו עפר ונכבש כשר מאחר שנתחזק העפר לתוכו אינו פוסל המקוה. סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה. תניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, פי' שחקק בו גומא לקבל צרורות. אבל צינורות שלנו שפתוח מב' צדדין ואינן עשוין לקבלה אינו פוסל. מים שאובין ומי גשמים שמתערבין בחצר ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר, פי' אם כ"א מי גשמים וי"ט שאובין כשר שהמשיכן עד שלא יגיעו למקוה ונתערבו וידוע שנפל לתוכו מן הכשרין עם מה שהן בהן מ' סאה ועדיין מים שאובין ג' לוגין לא נפלו. ואם רוב מן הפסול או מחצה פסול. תני' רבי אליעזר בן יעקב גג שיש בראשו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף ונותנין לתוכו י"ט סאה וסוכרן ומערבן בחצר. היו מ' סאה ונפסקו כשרין ואין מטבילין בתוכו לפי שאין מטבילין באויר, היה ראשו נוגע בארץ מטבילין בכיפה. תניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין. השוקת שבסלע אינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחיברה בסיד פוסלת את המקוה. ניקבה ואינה יכולה לקבל מים כשירה, פי' דלית לה קיבול. בפ' א' דיבמות (דף ט"ו) תניא קסטלי המחליק מים לכרכים אם היה נקב כשפופרת הנוד אינה פוסלת את המקוה.
בפ"ה. המעין שהעבירו על גבי השוקת פירוש שהיתה כלי של סלע ומן השוקת לבריכה פסול. העבירן על גבי הכלים או על גבי הספסל לרבי יוסי הרי הוא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. הזוחלי' כמעין והנוטפין כמקוה רבי יוסי אומר כל המים מטהרין בזוחלין. גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין. תניא גממיות שעל פי המקוה וכן מקום פרסות רגלי בהמה אם היו מעורבות כשפופר' הנוד מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהן.
בפ' ו'. כל המעורב למקוה כמקוה. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן, פי' אעפ"י שאין בהן כשפופרת הנוד. דלי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורין. ג' מקוואות בזה כ' סאין ובזה כ' ובזה כ' מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו בהן ונתערבו המקוואות טהורין והטובלין טהורין, היה השאוב באמצע אז הטובלין והמקוואות כמו שהיו. הספוג והדלי שהיו בהן ג' לוגין מים שאובין ונפלו למקוה לא פסלוהו, שלא אמרו אלא ג' לוגין מים שנפלו פי' אם היו שאובין בכלי. התיבה והשידה שבים אין מטבילין בהן פי' כשעומדין בים אם לא יהו נקבים כשפופרת הנוד. ואם היה שק או קופה מטבילין בהן כמו שהם מפני שהמים מעורבין, פי' ואין צריך לנקבן. אם היו נתונים תחת הצינורות אינן פוסלין את המקוה, פי' כשאר כלים המונחים תחת הצינור שאין המים כשאובין. ומטבילין אותן ומעלין אותן כדרכן, פי' אע"פ ששוליהן למטה אינן חשובין מים שאובין, אע"ג דתנן הכרים והכסתות שהגביה שפתותיהן למים המים שבתוכן שאובין אלא מעלן דרך שוליהן, כאן מעלן כדרכן. גיסטרא שבמקוה והטביל בה הכלים, פי' שסתומה למעלה מן המים טהרו ולא חשיבי שאובין. ואם המים צפין עליה כל שהן הגיסט' והכלים טהורין. עירב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן, פירוש כך רחב הנקב כדאיתא בחגיגה (דף כ"א) וביבמות (דף ט"ו). תניא ב' אצבעות בינוניות של כל אדם ולא מד' של טפח, פי' בזוטרתי חמשה באצבע שאצל הגודל. ספק אם יש בו שפופרת הנוד טמא. תניא כל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא. כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעטת, פי' בין אבן בין עפר ופסולה. מטהרין את המקוה העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב, פי' אם בתחתון יותר ממ' סאה ובעליון אין בו משיק ע"י סילון חרס או של אבר שלא יהא כפוף מד' צדדין ואז יוכל לטבול אף בעליון. כיצד יעשה שלא יהו שאובין והמקוואות יהו כשירין מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שמתמל' מים מושכן ומשיקן אפי' אם היה כחוט השער נוגעין דיו, שהם כמו מקוה אחד כיון שהצינור ראשו אחד בתחתון וראשו השני בעליון. אבל אם התחתון מן העליון אין צריך כך אלא ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ' סאה. וכן הרחוק אין בו מ' סאה וזה שלפניו יש בו ממשיך מזה לזה וטובל. תניא מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב, כיצד הוא עושה מניח סילון של עץ ושל עצם ושל כלי זכוכית ומניח ידו תחתיו עד שנתמלא מים זו מושכן ומשיקן אפי' כשערה ודיו, ואם נכפף הסילון כל שהו פסול. בד"א בזמן שהיו זה על גב זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רבוכה מיכן וסילון של רבוכה מיכן וסילון אחר באמצע ומשיקן וטובל בו. הרי במתניתין של חרס ושל אבר ובברייתא של עץ ועצם ושל זכוכית, ש"מ יכול לעשות ממה שרוצה ובלבד שיהו בד' רוחותיו רבוכות של עץ חור של אילן. היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה, מיכן משמע מקוה שלם שיש בו מ' סאה כל מה שאתה נותן לתוכו מים שאובין אינו פוסל וכשר. כותל שבין שני מקוואות שנסדק לשנים מצטרף, פי' אם נפרץ מקצה לקצה.
בפרק ז'. אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק. פי' מכשירין מקוה חסר ג' לוגין ונפל שלג לתוכו והשלימו כשר. בתוספת' עגילי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין. ר' יהודה אומר אין מעלין. ומודה רבי יהודה שהוא מביא נרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל. אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טהורין בין טמאין מי כבשים ומי שלקות ותמד עד שלא החמיץ פי' מי כבשים שכבשו בהן ירקות ופירות הוו כמים ג' לוגין לפסול את המקוה. אבל שאר משקין ומי פירות ציר ומורייס ותמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין. כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל מהן סאה בתוכו לא העלהו. היה בו מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה כשרה. הדיח בו סלי זתים סלי ענבים ושינו מראיהן כשר ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין אותו בג' לוגין ולא בשינוי מראה. ונפל לתוכו יין ומוהל ושינו מראיהן פסול כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים, דווקא בגשמים ולא למלאות בכתף. אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפל בו יין ומוהל ושינה מראיו אין טובלין בו וממלא בכתף עד שיחזרו למראית מים וטובל. ג' לוגין מים ונפל לתוכו קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו, בפ' א' דמס' מכות (דף ד') ובפ' א' דשחיטת חולין (דף כ"ו) המסקנא. הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן למעלה מן המים המים שבתוכן שאובין, כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן. בתוספ' הטביל סל ביורה גדולה טמאה שהמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה לתוך פיה והופכה ומעלה דרך שוליה, פי' שלא יהו בה מים שאובין, וכן כר וכסת ויורה.
הטביל בו את המטה אעפ"י שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדמין, פי' כבר עלתה טבילה למטה במים. מיכן אשה צריכה ליזהר שלא תטבול באגמים או במקוה שיש בו טיט עב פן תשקע רגלה בטיט עב שאין (פיה) [פרה] שוחה ושותה מהם כדמשמע בפ' ב' דזבחים, ולא עלתה לה טבילה שהאשה מקפדת ואמרי' בפ' א' דעירובין (דף ד') ובפרק א' דסוכה (ו' ע"ב) גזרו על מיעוטו המקפיד ואיתא בפרק במה אשה (נ"ז ע"א) לענין שער דטניפן מקפדת. בתוספתא הקופץ למקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמים הרי זה מגונה. האומר כבוש ידך עלי הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. בתוספ' קומקומוס שהוא מלא פחמין והטבילו טמא, פי' שהשחרורית חוצץ שמקפיד עליו, ומיכן סכין מלא חלודה אין להטבילו אם לא ישפשף במשחזת כמו קומקומו'. שיפשפו הקומקומוס או העבירו בחמין טהור, פירוש החמין מעבירין השחרורית. הסלין של גת ושל בד חיצון צריך לחטט ודפין צריך לנער.
